טיפול ניתוחי בחוסר איחוי של שבר Non union

איחוי שבר הינו תהליך ביולוגי שלוקח מספר חודשים. לעיתים רחוקות יחסית, בשל תנאים ביו-מכניים פחות טובים, יתכן מצב ששבר לא יתאחה. חוסר איחוי עלול להופיע בשבר שלא נותח וטופל באופן שמרני וגם בשבר שטופל באופן ניתוחי וקובע בעזרת משתל מתכתי כמקובל.

שבר שלא התאחה גורם לכאבים, בעיקר בנשיאת משקל. במידה והשבר מקובע על ידי משתל מתכתי, המשתל ישבר בשלב מסוים, בשל תנועתיות קטנה באזור השבר.

התנאים הביו-מכניים הדרושים כדי לאפשר איחוי של השבר הינם שילוב של קיבוע יציב ונכון של השבר ותנאים ביולוגיים מתאימים, הכוללים כיסוי טוב של רקמה רכה ואספקת דם מקומית טובה. מכאן ניתן להבין שהעדר קיבוע מתאים והעדר תנאים ביולוגיים טובים, מעלים את הסיכון להתפתחות חוסר איחוי.

שברים פתוחים ושברים כתוצאה מפגיעה באנרגיה גבוהה הינם בעלי סיכון יתר להתפתחות חוסר איחוי.

גורמי סיכון נוספים המעלים שכיחות של חוסר איחוי הינם: זיהום בפצע הניתוחי, עישון, סכרת, חסר ויטמין D, תת תזונה וכו'.

הטיפול בשבר שלא התאחה הינו באופן עקרוני טיפול ניתוחי, אולם ראשית יש לזהות ולטפל בגורמי סיכון:

לשלול זיהום חבוי בשבר

הפסקת עישון

איזון סכרת

במידה וקיים חסר בויטמין D יש צורך לתת טיפול מתאים

סוג הניתוח משתנה ממקרה למקרה, כאשר בכל מקרה על המנתח להבין את הסיבות לחוסר האיחוי ולהתייחס להם בבחירת הטיפול הניתוחי: במקרים רבים יש צורך בהחלפת הקיבוע לדוגמא, החלפת מסמר תוך לשדי למסמר עבה יותר, החלפת פלטה למסמר, או החלפת מסמר לפלטה ולעיתים יש צורך בהוספת קיבוע מסוג מסוים. במקרים רבים יש צורך בהוספת מרכיבים אשר מעודדים צמיחת עצם.

הטיפול בחוסר איחוי של שבר דורש ניסיון ומיומנות ונעשה על ידי מומחה בטראומה אורטופדית.