שתי תמונות אלו מדגימות מנגנון אפשרי להיווצרות שברים בקרסול.

התמונה מימין מראה צילום רנטגן של קרסול תקין: 1. עצם הפיבולה; 2. עצם הטיביה; 5. מלאולוס לאטרלי (פטישון חיצוני); 6. מרווח מפרקי (מייצג את הסחוס המפרקי); 7. מלאולוס מדיאלי (פטישון פנימי); 8. עצם הטלוס. התמונה משמאל מראה צילום רנטגן של שבר פריקה של הקרסול.

באופן כללי, טיפול בשבר קרסול יכול להיות שמרני (לא ניתוחי) או ניתוחי. התאמת הטיפול הספציפי למטופל תלוי בגורמים רבים, חלקם גורמים אשר קשורים למטופל עצמו, דהיינו, גילו, מחלות רקע וכד' וחלקם גורמים הקשורים לשבר הספציפי.

מטרת הטיפול הינה בראש וראשונה לאפשר איחוי של השברים והרצועות בעמדה אנטומית, כלומר, ללא תזוזה של השבר ובעמדה נכונה של עצמות הקרסול. לעיתים ניתן להשיג עמדה אנטומית זו ללא ניתוח על ידי קיבוע בגבס ובמקרים מסוימים ניתן אף לטפל בעזרת "מגף הליכה" (Walking boot).

הטיפול הניתוחי מיועד להחזיר את השברים למקומם ולקבע בעזרת פלטות וברגים, על מנת לאפשר איחוי של העצמות בצורה אנטומית. יש חשיבות רבה להחזרה מדויקת של השברים למקום ולקיבוע חזק ויציב. ככל שהחזרת השבר למקום מדויקת יותר, כך גדל הסיכוי לריפוי טוב והחלמה של הקרסול.

בתמונות אלו נראה שבר פריקה של הקרסול עם פגיעה בכל שלושת הפטישונים : צידי, פנימי ואחורי.
(lateral maleolus, medial maleolus, posterior maleolus)
בתמונה מימין נראה מבט צידי ובתמונה משמאל מבט מלפנים

ניתוח לשבר קרסול מתבצע תוך כשבועיים מהפציעה. במובן זה לא מדובר בניתוח דחוף ביותר.לעיתים, בשל נפיחות רבה, בצקת והתפתחות שלפוחיות עור כתוצאה מהשבר, רצוי להמתין כשבוע שבועיים עד שמצב הרקמה הרכה משתפר לפני שמבצעים את הניתוח, שכן ניתוח במצב זה מגביר את הסיכון להתפתחות זיהום בפצע הניתוחי ולכן רצוי להמתין כשבוע שבועיים עד שמצב הרקמה הרכה משתפר לפני שמבצעים את הניתוח. ניתוח לקיבוע שבר קרסול מתבצע באופן שכיח ביותר גם בבתי החולים הפרטיים.